פסק-דין בתיק ת"ק 31739-06-12

הרקע והצדדים

1.                         בתאריך 01.01.12 אירעה תאונה בה פגע רכבה של הנתבעת (להלן: "הטויוטה") ברכב התובע (להלן: "המסחרית") כאשר המסחרית עמדה ברמזור או בפקק תנועה.

2.                         התובע עותר לפיצוי בשל עלות תיקון המסחרית בסך 28,120 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך 1,514 ש"ח ואובדן 4-5 ימי עבודה בסך 3,066 ש"ח - ובסה"כ לפיצוי של  32,700 ש"ח.

3.                         לטענת התובע, לאחר התאונה הנתבעת התנצלה בפניו ולדבריה ומסרה לו שהיא לא היתה מרוכזת. התובע טען בעדותו כי הנתבעת נסעה במהירות נסיעה של כ- 30 קמ"ש לערך, וכי עקב התאונה נגרם נזק לשתי הדלתות האחוריות של המסחרית וכן לטמבון האחורי. 

התובע המשיך וטען כי בשל הפגיעה הקשה המסחרית נהדפה והוא נפגע פגיעה ממשית בגופו, ובעקבות התאונה הוא סבל מכאבי גב ונעדר מעבודתו במשך 9 ימים, מה שמעיד על חוזק הפגיעה.

4.                         הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הכחישה את טענות התובע. לטענת הנתבעת, היא נסעה אחרי המסחרית, וכשזו נעצרה גם הנתבעת נעצרה תוך שהטויוטה נוגעת במסחרית "נגיעה קלה" בלבד, וללא שנגרם נזק לרכבו של התובע.

5.                         במהלך הדיון העידו בפניי הצדדים, וכן השמאי מטעם התובע.

התובע הבהיר שהמסחרית היתה עמוסה ביום התאונה ולכן חלקה האחורי היה נמוך יחסית, ולפיכך הטויוטה פגעה בדלתות האחוריות. התובע אישר שלא תיקן בפועל את הנזק שנגרם בשל העלות הגבוהה של התיקון הנדרש.

הנתבעת טענה כי בשל הפקק ברחוב היא נהגה במהירות 5 קמ"ש ולכן לא סביר שהפגיעה בכרב התובע היתה חמורה כפי שטוען התובע.

השמאי הסביר מדוע הוא סבור שנזק מעיכה בדלתות האחוריות של המסחרית עשוי לגרום לנזק בשני קצוות המגן האחורי של הרכב.

6.                         הנתבעת 1 (להלן: "המבטחת") סבורה שאין לקבל את עמדת השמאי ככל שמשתמע ממנה שהפגיעה הקלה מאד של הטויוטה במסחרית, גרמה לכלל הנזק המפורט בחוות הדעת. לטענתה, אין  זה סביר שכל פגיעה קלה ברכב מאחור תגרום לנזק חמור לכל רוחב חלקההאחורי של המסחרית.

המבטחת טענה עוד, כי לאור טענת התובע כי המסחרית היתה עמוסה,  אזי לא ברור איך היא נהדפה בחוזקה כה רבה עד כי התובע קיבל מכה בגב ונזקק ל- 9 ימי מחלה, וזאת בשים לב לעובדה כי רכב הנתבעת לא ניזוק כלל.  

דיון והכרעה

7.                         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, כלל העדויות והטענות וכן הראיות שהוצגו בפניי, אני סבורה שדין התביעה להידחות, ואפרט נימוקיי.

8.                         עדותה של הנתבעת היתה מהימנה בעיני, ואילו עדותו של התובע לא שכנעה אותי באותה מידה.

הנתבעת בהגינותה לא הכחישה כי רכבה "נגע" במסחרית, וזאת למרות שלא נגרם לטענתה כל נזק לטויוטה.

בדיון שנערך בתאריך 7.11.12 התובע הציג לבית המשפט תמונות של המסחרית שצילם בטלפון הסלולרי שלו לאחרונה, שבהם נראה הרכב משלושה צדדים (למעט החלק האחורי) ובהם הרכב נחזה להיות תקין מבחינה חיצונית.

התובע טען כי הרכב היה תמיד במצב פחחות מעולה "ואני לא נוסע עם רכב חבוט". דא עקא, מאז התאונה לא תוקן הנזק למסחרית כך שאין חולק כי מאז ועד היום, במשך למעלה מ- 10 חודשים, נוסע התובע ב"רכב חבוט" כהגדרתו.

אם התובע נוסע כך לאחר התאונה, אין אפשרות לקבוע כי "לא יכול להיות" שהיה נוסע ברכב כזה גם לפני התאונה נשוא התביעה.